מנהיגות של הורים, סמכותיות ומה שביניהם / אורי אשכנזי

חלק א' - מי מחליט?​

ערימה של כלים, שתי מכונות כביסה לקפל, מנסה להיזכר באיזה צבע הרצפה, כי כל מה שאני רואה כשאני מביט למטה זה חלקי לגו, קוביות עץ ובובות מפוזרים בערבוביה... ובעיקר... שלושה ילדים שצריך לקפל לשינה כדי שסופסוף יהיה לי רגע לעצמי. "למקלחת!!" אני מצווה תוך כדי שאני מניע את היד שלי ומגלה שחוץ מהיד שלי שום דבר לא זז...

​כשמדברים על סמכות הורית, הכוונה בדרך כלל היא לכך שאנחנו, כהורים, אומרים והילדים מבצעים. פשוט כי אמרנו. אבל בעצם שורש 

רוצים לשמוע על הדרכת הורים במרכז? 
השאירו פרטים - ונחזור אליכם בהקדם

המילה סמכות הוא ס.מ.כ. כאילו יש כאן שאלה של הילדים אלינו: אבא, אני יכול לסמוך עליך? האם אני יכול להירגע לתוך המנהיגות שלך? לדעת שאם אקשיב, זה לטובתי? באמת לטובתי?
ימים כל כך מאתגרים עבורנו ההורים: התמודדות כלכלית בלתי אפשרית, עומס של עבודה ובעיקר, ילדים שכאילו אין גבול לעוצמות האתגרים שהם מציבים בפנינו. דווקא בתוך המציאות המורכבת הזו, ההזמנה שניצבת בפנינו מתעצמת: הזמנה להתמקם כמנהיגים.
​ואז כמו צומת, שתי אפשרויות: א- "תיכנסו למקלחת, כי אמרתי!" ב- אני מְ כֻוָּן לטובתכם באופן העמוק ביותר. בואו! טוב. בטח אתם רוצים לזרוק עלי מקלדת או משהו... איך אפשר לנהל ככה בית?! מה אפשר לעשות עם זה, שאני מבקש דברים הקשורים בהתנהלות הבסיסית בבית והם מתעלמים\לא שומעים\אומרים "תיכף"...? המשמעות האמיתית של להיות מקור סמכות בבית היא לא בכך שכל מה שאני אומר מיד נעשה, אלא בכך שאני יודע איך אני רוצה שהבית שלי יתנהל ופועל בהתאם. ואז לדוגמה אם אני רוצה שיקשיבו לי, בעצם זה אומר שאני רוצה שתהיה הקשבה בבית. ואם זה הדבר שאני רוצה ללמד את ילדי – הקשבה, זה יתחיל בכך שאני מקשיב. גם להם וגם לעצמי. אני רואה הן מתוך ההורות שלי והן מהורים איתם אני עובד, קשר ברור בין כמה ההורה מקשיב ומכבד באמת את ילדיו לבין ההקשבה שלהם אליו. בחירה בסוג זה של מנהיגות לא תיתן לכם צייתניות של הילדים. במקרים רבים תבקשו משהו וזה לא יקרה, או לא יקרה מיד. זה חלק מהסיפור. אבל ההתנהלות בבית תהיה כזו שמקשיבים. גם אתם לילדים וגם הם לכם.