כשקשה לילד/ה שלי, איזה טיפול כדאי? / לילך פרג
|
כשיש לילד/ה שלי קושי, כשהוא מפחד לישון כי יש לו חלומות רעים, או כשהוא סובל מחרדות, או קשיים בוויסות חושי, או כשלילדה שלי יש קשיים חברתיים, או התפרצויות זעם, או כשאני מרגישה שהדברים בבית פשוט יצאו מאיזון ושליטה, ושאני כבר לא יודעת איך להגיב ומה נכון, או כשכל התשובות נכונות... מה לעשות? איך אדע מה יעזור לי? או לאיזה טיפול ללכת? מדי כמה ימים אני נתקלת בפוסט של אמא מוטרדת. קשה לה, והיא מחפשת לשלוח את הילד/ה שלה לטיפול שיעזור. מיד היא מקבלת בתגובה עשרות המלצות למטפלות רגשיות ממינים שונים. המגוון היום באמת גדול, ויש לא מעט דרכים יעילות וטובות לעבודה עם ילדים, מאמנות ומשחק ועד בעלי חיים או חוגים טיפוליים שונים. רוב הטיפולים הטובים אפילו יהיו מלווים מדי פעם בפגישות של הדרכת הורים, שבהן תהיה בעיקר התייחסות למה שעולה בתהליך הטיפולי. אך האם זו האפשרות היחידה או הנכונה ביותר שלי כאמא שרוצה לקחת אחריות ולטפל בקשיים של ילדי ושלי בבית? הדרך הזו, שבה הורים שולחים את הילד/ה לטיפול כלשהו בעקבות קושי מסוים, היא לרוב נוחה וקלה להם, והרבה פעמים אינסטינקטיבית. היא לא דורשת מהם מאמץ או מחויבות גדולה מדי, מעבר למחויבות להגיע ולשלם כמובן. הציפייה היא שהטיפול יעשה את קסמיו, "יתקן" את הבעיה או יעלים את הקושי, ואפשר יהיה לחזור למסלול. רק שזה הרבה פעמים לא באמת יכול לעבוד כך. לפעמים קל לנו כהורים לשכוח, שהקושי של הילד/ה הוא הרבה פעמים ביטוי לצורך כלשהו, או בקשה לא מודעת שלא מקבלים את המענה הנכון כרגע. זה יכול להיות צרכים/בקשות של הילדים או של ההורים עצמם, וברוב המקרים זה יהיה גם וגם. בנוסף, שככל שהמעורבות של ההורים בתהליך קטנה יותר, כך האפשרות לשינוי וריפוי עמוק של הילד/ה, כזה שיחזיק לאורך זמן, קטן הרבה יותר. לכן, בהרבה מהמקרים, אני מציעה להורים לעשות תהליך הפוך. במקום לשלוח את הילד/ה לטיפול (במיוחד אם מדובר בילדים צעירים, או במקרים שלא מאובחנות בעיות חמורות), להתחיל קודם כל בתהליך שלהם ההורים. זה לא בהכרח אומר שמדובר בתהליך ארוך ומורכב, נהפוך הוא. |
ככל שההורים מחויבים יותר לתהליך, גם בעבודה בקליניקה, בפתיחות ובמוכנות להעמיק ולהתמסר לשינוי, ובמיוחד ביישום של הדברים, ושיתוף פעולה עם המשימות לבית, כך ההשפעה תוכל להיות מהירה יותר. תוך שבועות ספורים ולפעמים אפילו פחות, אפשר לראות שיפור ניכר, גם בבעיות שהן לכאורה של הילדים עצמם. הרבה פעמים רק מעצם ההתבוננות בילד/ה בקליניקה, מתוך ניסיון לבחון את הדברים דרך העיניים שלו/ה, ולאתר את הבקשות והצרכים שמסתתרים מתחת לקושי, כבר מתחולל הקסם. משהו נפתח ומשתנה אצל הילדים רק מעצם ההתכווננות, ההקשבה והקרבה של ההורים אליהם, בתהליך שהם עצמם עשו, מבלי לערב אותם בפועל.
הבונוס הוא, שברוב המקרים השינוי והשיפור הוא מערכתי ונרחב, ומורגש אצל המשפחה כולה.
לא פעם הורים שהגיעו אלי להדרכת הורים בעקבות קושי עם אחד הילדים, המשיכו לתהליך עבודה עמוק הרבה מעבר, לפעמים על הזוגיות שלהם שביקשה התייחסות, והסתבר שהקושי של הילד היה רק הסימפטום, ולפעמים על צורך רגשי או התפתחותי של ההורים, שהיה מודחק.
אז בפעם הבאה שתחשבו על טיפול לילד/ה, מציעה לנסות בשלב ראשון לחסוך להם את הטיפול הישיר, להרחיב את התמונה, ולקחת את המחויבות לתהליך ולשינוי קודם כל על עצמכם. יתכן שבהמשך יהיה נכון לשלב גם טיפול ישיר לילד/ה, אבל אז זה כבר יבוא על בסיס תמיכה משפחתית אחרת. הקושי של הילדים שלנו, או הקושי שאנחנו פוגשים בהורות שלנו, הוא הרבה פעמים גם הזדמנות שלנו להתפתחות ולריפוי אישי ולמשפחה כולה.
מזמינה אתכם להדרכת הורים אחרת. זו תהיה זכות בשבילי ללוות אתכם ולהיות עבורכם בדרך ההתפתחות שלכם ההורית והאישית. אם בהמשך יהיה בכל זאת צורך גם בפגישות עם הילד/ה, אוכל לעזור גם בכך, בטיפול "כלים שלובים" (תרפיה באמנות ומשחק ופסיכותרפיה מתוך האנתרופוסופיה).
לילך פרג - להתפתח בהורות 0544954266