רוצים לשמוע על הדרכת הורים במרכז? 
השאירו פרטים - ונחזור אליכם בהקדם

מנהיגות של הורים, סמכותיות ומה שביניהם / אורי אשכנזי

חלק ב'- לפצח את ה"לא"

כשאני מציע משהו והילדים שלי לא מקשיבים, זה קשור לשלושת המרכיבים הבאים:
​
א- ההצעה שלי לא טובה להם לילדים כמו לנו, יש מנגנון פשוט ואפקטיבי בתוכם, שּבֹו ֵחן כל הצעה שמגיעה אליהם. מעין ַמ ְצ ֵפן קטן ומדויק שאומר את זה כן, את זה לא! ה ַמ ְצ ֵפן הזה לעיתים קרובות אומר "כן" להצעות שקשורות בהנאה, בחופש, בשמחה... אומר "כן" להצעות הקשורות לכך שמקשיבים לו, שהוא מרכזי וראוי... ואומר "לא" להצעות שקשורות במה ש"צריך" ולמה שמבטל את המקום המרכזי שלו. המצפן הזה של הילד, שיכול להיראות כבעיה עבורנו וכמכשול שעומד בינינו לבין המקלחת... הוא בעל ערך רב וחיוני עבורו. הוא הדרך שלו לבנות את עצמו כאדם המחובר לצרכים שלו ולידיעה מה טוב עבורו. אמירות כמו "אני מחליט עלי!" או אפילו "לא בא לי!" הן התמקמות של הילד ומאפשרות לו ללמוד לתת אמון בעצמו ולדייק את הבחירות שלו בזכות התבונה שקיימת בו. ההבנה הזו בעיני מאוד משמעותית: אנחנו לעיתים קרובות מתוסכלים מכך שהילדים לא מקשיבים לנו. אבל ילד שאומר "לא" להצעה\הזמנה, שלא מתאימה לו הוא ילד בריא ומחובר. זה לא משהו רע, להיפך, זו איכות חיונית וזה הילד שאנחנו באמת רוצים לגדל. והינה ההיפוך: דווקא כאשר אני מסכים לקבל מהם "לא", אני זוכה בהרבה יותר "כן". למה? כי הם חשים שלאמירה שלהם יש מקום, הם לא צריכים להיאבק עליה והשיחה נהיית קונקרטית.

​ב- הם לא חשים את המנהיגות שלי הסיבה השנייה לכך שהילדים לא מקשיבים, היא שהם לא חשים את המנהיגות שלי. כמו לילדים, גם לנו יש בתוכנו מצפן. ככל שהמנהיגות שלנו נובעת מהמצפן הזה היא תהיה מחוברת, מדויקת, בהירה. לילדים כמו לנו, קל להקשיב ולשתף פעולה עם מנהיג המחובר לרצונות שלו, בעל בהירות פנימית והקשבה לעצמו ולאחרים. ההורות היא הזדמנות מופלאה עבורנו להתחבר למנהיגות במרחב בו זה כל כך נחוץ. זו מתנה עבורנו, כי אם נסכים לפעול באומץ כמנהיגים בבית שלנו, נוכל להיות נוכל להיות מנהיגים בכל מרחב בו נרצה. וזו מתנה לילדינו, כי למרות כל ה"אני מחליט עלי" הם מאוד רוצים וזקוקים להורים שיודעים את דרכם.

ג- הם במאבק כוחות איתי (ואני איתם) התחושה הזו שלא מקשיבים לנו מעלה לעיתים קרובות כעס ותחושת עלבון. פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו במאבק כוחות או אפילו נעלבים מקטנצ'יק שכזה (כן, גם אם הוא כבר מטר שמונים עבורנו הוא עדיין מין קטנצ'יק שכזה...) והאמת היא שיש להם, לילדים, הרבה כוח. הכוח שלהם נובע מכך, שהם נאמנים באופן www.breath.org.il אשכנזי אורי מוחלט לרצון שלהם (וזה הרי טוב, ראו סעיף א' ). ואז יש משיכת חבל ואנחנו מוצאים את עצמנו מתעקשים על איזו שטות רק כדי לא להרגיש קטנים. וכאן יש פתח משמעותי: אם אני מסכים שמקור הכוח שלי הוא לא בכך שהילד מסדר את החדר, אלא הוא בתוכי, אם אני מסכים שאין שום קשר בין האפשרות הנחמדה שהילד נכנס למקלחת, לכמה אני גדול וחזק, רק אז אני מתמקם באמת כהורה מנהיג, שגם הילד יכול לבטוח בו. ואז אני מוציא את הרוח ממפרשי המאבק.